והפעם- לא רק אומנות...

השבוע, יצאנו לחגוג את סיום החופש הגדול הקרב ובא.  לקחנו את הבנות, העמסנו את הרכב ונסענו לשלושה ימים בגולן. אני באופן אישי מאוד אוהבת לטייל בגולן, בכל הזדמנות שיש לי להצפין ולהגיע אל    חבל ארץ מקסים זה- אני שם!  בחורף השלג הלבנבן של החרמון קורא לי,  באביב -הפריחה,  לקראת הקיץ -הקטיף,  ולאורך כל השנה - מסעדת חוות הגי'לבון  מממממ....
השנה, לראשונה בחיי יצאתי לטיול אוהלים.
אני מודה ומתוודה שכילדה התרגלתי לנופש בבתי מלון, ולינה באוהל נתפסה בעיני כסיוט מיותר.
אבל הבעל התעקש, ואני אמרתי: נו מילא  (הכנתי תוכנית גיבוי של רשימת צימרים באזור...)
האם תדעו לנחש מה בתמונה?

 
ועכשיו??

 
למי שלא הצליח לנחש- זה אבוקדו!!!! 
אני מאוד אוהבת אבוקדו, והסתחררתי מכמות האבוקדואים שהיו סביבי!  יאאאאם!

 
זו רק אני או שגם אתם מרגישים שפרות רמת הגולן הן משהו מיוחד?
אפילו הריח שונה...
עצירה ראשונה בבניאס.  קול פכפוך המים, משב הרוח, והמים הקרירים שממש קראו לנו לטבול רגליים.
אבל ששששש- אל תגלו לאף אחד...



 

 

 

 
ארוחת צהריים אכלנו בקריית שמונה במסעדת: "מאמא חלסה", על אף השם,  היה מצוין!
היה כל כך עמוס שחיכינו לשולחן במשך 20 דקות בערך, אבל היה שווה כל רגע של המתנה!
בערב הגענו לחורשת טל, הקמנו אוהל ונישנשנו עד שנפלנו שדודים ועייפים.
בלינת שטח,  אין זמן להתפנקות... כאשר השמש זורחת, יש מן יקיצה טבעית כזו,  או שאולי זו השמש?
התעוררנו ונסענו לקיבוץ דפנה למרכולית לקנות ארוחת בוקר.
לאחר התארגנות נסענו ליער האיילים   מקום מקסים!  הבנות כל כך נהנו, יש אטרקציות כגון: רכיבה על סוס פוני, מכוניות מרוץ,  פינת ליטוף,  יצירה, רכבת, מסלול אתגרי , וג'ימבורי.
ממש צמוד יש קטיף תאנים, תפוחים ועוד משהו ששכחתי..
אבל גולת הכותרת אלו האיילים שהסתובבו חופשי במתחם היער.

 
 

 

 

 

 

 



 אחרי ארוחת ערב,  הגענו לחוף הבונים,  חוף בתולי, נקי ומושלם!
אני קרסתי לשינה עמוקה זמן קצר אחרי שהתמקמנו...
ולא עזרו כל השידולים, הקריאות והבירה הצוננת...

 
מישהו בא לקפה?
בוקר,  התעוררנו בשעה 7.00 לקול רחש הגלים,  חול לבן ורך,  ים כחול ומזמין.
תוך זמן קצר כבר היינו במים!

 

 אין דברים כאלה!!

 
 מפה נסענו לגן גורו,  היינו חייבים לראות את הקואלות והקנגורו. 
כבר הרבה זמן אני מבטיחה לקחת את הבנות ולא ממש מקיימת. 
 
 הדרי והקנגורו התיידדו  בצ'יק :)
 
 בצפרייה האכלנו את מושיקו התוכי שנדלק עלינו, ואימץ אותנו לעצמו ...

 

 

התאכזבנו לגלות שיש רק שתי קואלות באתר.
אבל אחרי שקראנו עליהן כל כך הרבה בנשיונל ג'יאוגרפיק, מאוד שמחנו לראות את החיה המקסימה הזו ,
קשה לחשוב שהיא בסכנת הכחדה ואולי הדורות הבאים יוכלו לראות אותה רק בתמונות.  חבל.
אני מקווה שיצליחו לשמור עליה!
כל כך חם בבית שאן, אין לכם מושג! מהקרירות של הגולן לחום המטורף הזה.
הרגשתי שאין לי כוחות, ומצאתי עמדה נוחה תחת שפריצר שמשפריץ מים בזרם עדין. וזהו! נראה מי יזיז אותי מכאן!
ויתרנו על פארק המעיינות, נשמור את זה למזג אוויר אחר.

חזרנו הביתה, שבעים, ומאוד מרוצים.
מחכים כבר לפעם הבאה!!!  (רק שהבוס לא יקרא את זה...)

לימורוש :)