והפעם- לא רק אומנות...

השבוע, יצאנו לחגוג את סיום החופש הגדול הקרב ובא.  לקחנו את הבנות, העמסנו את הרכב ונסענו לשלושה ימים בגולן. אני באופן אישי מאוד אוהבת לטייל בגולן, בכל הזדמנות שיש לי להצפין ולהגיע אל    חבל ארץ מקסים זה- אני שם!  בחורף השלג הלבנבן של החרמון קורא לי,  באביב -הפריחה,  לקראת הקיץ -הקטיף,  ולאורך כל השנה - מסעדת חוות הגי'לבון  מממממ....
השנה, לראשונה בחיי יצאתי לטיול אוהלים.
אני מודה ומתוודה שכילדה התרגלתי לנופש בבתי מלון, ולינה באוהל נתפסה בעיני כסיוט מיותר.
אבל הבעל התעקש, ואני אמרתי: נו מילא  (הכנתי תוכנית גיבוי של רשימת צימרים באזור...)
האם תדעו לנחש מה בתמונה?

 
ועכשיו??

 
למי שלא הצליח לנחש- זה אבוקדו!!!! 
אני מאוד אוהבת אבוקדו, והסתחררתי מכמות האבוקדואים שהיו סביבי!  יאאאאם!

 
זו רק אני או שגם אתם מרגישים שפרות רמת הגולן הן משהו מיוחד?
אפילו הריח שונה...
עצירה ראשונה בבניאס.  קול פכפוך המים, משב הרוח, והמים הקרירים שממש קראו לנו לטבול רגליים.
אבל ששששש- אל תגלו לאף אחד...



 

 

 

 
ארוחת צהריים אכלנו בקריית שמונה במסעדת: "מאמא חלסה", על אף השם,  היה מצוין!
היה כל כך עמוס שחיכינו לשולחן במשך 20 דקות בערך, אבל היה שווה כל רגע של המתנה!
בערב הגענו לחורשת טל, הקמנו אוהל ונישנשנו עד שנפלנו שדודים ועייפים.
בלינת שטח,  אין זמן להתפנקות... כאשר השמש זורחת, יש מן יקיצה טבעית כזו,  או שאולי זו השמש?
התעוררנו ונסענו לקיבוץ דפנה למרכולית לקנות ארוחת בוקר.
לאחר התארגנות נסענו ליער האיילים   מקום מקסים!  הבנות כל כך נהנו, יש אטרקציות כגון: רכיבה על סוס פוני, מכוניות מרוץ,  פינת ליטוף,  יצירה, רכבת, מסלול אתגרי , וג'ימבורי.
ממש צמוד יש קטיף תאנים, תפוחים ועוד משהו ששכחתי..
אבל גולת הכותרת אלו האיילים שהסתובבו חופשי במתחם היער.

 
 

 

 

 

 

 



 אחרי ארוחת ערב,  הגענו לחוף הבונים,  חוף בתולי, נקי ומושלם!
אני קרסתי לשינה עמוקה זמן קצר אחרי שהתמקמנו...
ולא עזרו כל השידולים, הקריאות והבירה הצוננת...

 
מישהו בא לקפה?
בוקר,  התעוררנו בשעה 7.00 לקול רחש הגלים,  חול לבן ורך,  ים כחול ומזמין.
תוך זמן קצר כבר היינו במים!

 

 אין דברים כאלה!!

 
 מפה נסענו לגן גורו,  היינו חייבים לראות את הקואלות והקנגורו. 
כבר הרבה זמן אני מבטיחה לקחת את הבנות ולא ממש מקיימת. 
 
 הדרי והקנגורו התיידדו  בצ'יק :)
 
 בצפרייה האכלנו את מושיקו התוכי שנדלק עלינו, ואימץ אותנו לעצמו ...

 

 

התאכזבנו לגלות שיש רק שתי קואלות באתר.
אבל אחרי שקראנו עליהן כל כך הרבה בנשיונל ג'יאוגרפיק, מאוד שמחנו לראות את החיה המקסימה הזו ,
קשה לחשוב שהיא בסכנת הכחדה ואולי הדורות הבאים יוכלו לראות אותה רק בתמונות.  חבל.
אני מקווה שיצליחו לשמור עליה!
כל כך חם בבית שאן, אין לכם מושג! מהקרירות של הגולן לחום המטורף הזה.
הרגשתי שאין לי כוחות, ומצאתי עמדה נוחה תחת שפריצר שמשפריץ מים בזרם עדין. וזהו! נראה מי יזיז אותי מכאן!
ויתרנו על פארק המעיינות, נשמור את זה למזג אוויר אחר.

חזרנו הביתה, שבעים, ומאוד מרוצים.
מחכים כבר לפעם הבאה!!!  (רק שהבוס לא יקרא את זה...)

לימורוש :)



 

מתנה מעוצבת מצנצנת של טסטר צ'ויס

הרבה זמן לא כתבתי ולא פרסמתי, זה לא אומר שלא יצרתי. פה ושם דיגדג לי באצבעות ליצור ואז התוצרים היו מועטים אבל שווים... בכל זאת תקופת מבחנים ועבודות לא באה ברגל... :)
בגראג' סייל אצל נתנאלה  רכשתי פרחי משי יפהפיים , תכננתי לעשות איתם פעילות יצירה מהנה עם הבנות.
ואז החלטתי להעניק ולחלוק אותם עם חני - שטרם פתחה בלוג, וכולי תקווה שזה אכן יקרה בקרוב!
חשבתי איך לארוז אותם, ובתוך מה, חני יודעת להעריך את האריזה לא פחות מהמתנה עצמה...
אז לקחתי צנצנת טסטר צ'ויס והשתעשעתי איתה קמעה...  התוצאה לפניכם-

 על המכסה הדבקתי  חתיכת בד ועליה מרחתי לקה שקופה  לחיזוק.

את הכיתוב הדפסתי על שקף, והדבקתי מעל מסגרת אפוקסי פרחונית.

אני מרוצה מהתוצאה,

לדעתי גם חני :)

יצירה נוספת ,  אלבום הריון שהכנתי לחברה שנודע לה שהיא אוטוטו אמא,  ואחרי ששלחתי לה את האלבום, התברר שזה אוטוטו אמא לתאומים!!!  מרגש מאוד, נכון?
אז הכנתי אלבום אחד, ההריון אחד, לא?  היה לי חשוב שיהיו כיסים ומקומות לשמור ניירות, מסמכים ותמונות אולטרא סאונד,  אבל הכי חשוב שיהיה מקום לכתוב :)
איכות התמונות לא משהו, צילמתי בלילה כי בבוקר כבר אצתי רצתי לדואר.

עד כאן להפעם,

מקווה שאהבתם :)

לימורוש

כמה מילים מהלב...

תחילת שנה, מעברים.
הפעם המעבר מהגן לכיתה א'...  מעבר מרגש, בזה אין ספק.
אך הפעם להתרגשות מצטרפת גם החרדה.
אני מוצאת לנכון לשתף אתכם במשהו שכתבתי לפני קצת פחות משנה.

להיות אמא

זה לדאוג, לדאוג ושוב... לדאוג

שיגיעו בזמן, שיאכלו היטב, שיהיו מאושרים

שיופתעו, שירגישו אהובים, שיהיו נקיים,

שלא יחסר להם דבר...

להיות אמא

זה לדאוג לכל הפרטים הקטנים

להיות אמא

זה לחשוב עשרים צעדים קדימה

להיות אמא

זה לראות את הנולד (או להיות בעלת רוח הקודש...)

להיות אמא

זה להיות מוצפת באהבה ענקית  

להיות אמא

זה להיות סבלנית כשאין סבלנות,

זה להיות קשובה דווקא כשאין זמן,

זה להקדים את צרכיהם לפני צרכיך,

להיות אמא

זה כל הדברים האלו בתוספת כל מה ששכחתי...

תחשבו לרגע,

מה זה להיות אמא לילד אלרגי?

זה כל זה בתוספת חרדה יום יומית לשלומו של הילד

שלא יאכל מצלחת של ילד אחר,

שלא יוגש לפניו מזון העלול לסכנו,

שהצוות המקצועי ידע לזהות ולטפל בתסמינים,

שיהיה שיתוף פעולה מצד הסביבה (ולא... מסתבר שזה לא מובן מאליו...)

דמיינו איך הילד מרגיש כאשר במסיבת יום הולדת מוצגת לראווה עוגה מדהימה

והוא יכול רק להביט,

ודמיינו איך האמא מרגישה חסרת אונים אל מול הכאב שהיא רואה בעיני בנה.

מסתבר, שעד שאין לך ילד כזה,

אתה לא יודע מה זה.

ואני מקווה שהרגישים שבכם- גם לא ידעו.

רגישות ואכפתיות לא עולה כסף,

מקסימום עוד דקה של תשומת לב בסופר.

רגישות

פשוט תזכה אתכם במעשה טוב של אהבת הזולת.

ובכך תוכלו להעביר לילדיכם מסר של קבלת האחר, נתינה, אהבת הזולת ועוד ערכים חשובים.

תודה על שהקדשתם מזמנכם לקריאת פוסט זה.

ותודה מקרב לב להורים המקסימים שדואגים, שואלים, מתייעצים, ואכפתיים כל כך!

כל טלפון שלכם מחמם לנו את הלב.

לימור ששון

מי לא אוהב ממתקים?!

כל כך הרבה זמן לא עדכנתי את הבלוג...
סוף סמסטר נותן את אותותיו, אני עמוסה תחת מטלות, עבודות ומבחנים ...
אבל אני לוקחת פסק זמן  מכל הסחרור המטורף הזה כדי לספר על שני בלוג קנדי מתוקים ושווים, שיעשו טוב על לב הזוכים :)

הראשון-  הוא בלוג את גרים ישראלי שנקרא: "סברס סקראפ"
צוות העיצוב ומייסדות הבלוג- מוכשרות אחת אחת!

כל מעצבת הכינה קנדי מתוק משלה, מוזמנות להשתתף!

והקנדי השני הוא של "בעיקר מנגרת" רויטל וייס המקסימה והמוכשרת,  (שיום יבוא ואגשים את חלומי להגיע אליה לסדנא (או שתיים או שלוש...)

אני כבר יודעת באילו צבעים אבחר אם אזכה... 

אז כמו שהבטחתי,

ביקור קצרצר ומתוק :)

לימורוש

קבלו אותה!

קבלו את התוצאה הסופית של הפעם הראשונה בה אני מתמודדת עם סקיצה!
זה היה מאוד מאתגר, יש לומר.
ותמיד תהיתי עד לאן מותר לקחת את ההשראה?  היכן הגבול?  יש בכלל?

נתנאלה המקסימה, פרסמה אתגר ע"פ  סקיצה.
הסקיצה שבחרתי  היא זו:

וזה מה שיצא בסוף...

בתמונה מצולמת שיר המתוקה,  שמאוד אוהבת להצטלם.
פה תפסתי אותה ברגע של תלונה על כאב ראש באחר- צהריים חורפי ושמשי אשתקד.
היא לא נראית חולה מי-יודע-מה, הא?
אני מאוד מרוצה מהתוצאה.  מי שמכיר את העבודות שלי יודע שהוורודים מאוד חביבים עלי בפרט בעיצוב תמונות של הבנות.  הפעם הלכתי דווקא על צהוב וכחול, שילוב שהתמונה הזו עושה לו קצת עוול. לא רואים את הצבעוניות, אולי מחר אספיק לצלם תמונה באור יום .

היה לי תענוג גדול להשתתף באתגר הזה.
ואני מקווה לזכות :)

לילה טוב
לימורוש

הדגל שלי הוא כחול ולבן

תמיד היה לי מאוד קשה המעבר בין יום הזיכרון העצוב, ליום העצמאות החגיגי.
החיבור הזה לא מצליח אצלי, ותמיד ביום הזה (יום העצמאות) אני מסתובבת עם דכדוך בלב.
אני מרגישה חיבור אל יום העצמאות בהקשר הערכי שלו.  וכמי שהתחנכה על ברכי הציונות הדתית,  אחד הדברים שכן נחרטו אצלי עמוק ונשתמרו - זו תפילת ההלל ביום העצמאות.
הקמת המדינה שלנו איננה דבר המובן מאליו,  השואה האיומה שהובילה להכרזה בזמן דחוק, וידיעה שאוייבנו מקיפים אותנו, נצחונות המלחמות, כל אלו מחזקים את התחושה שזוהי תחילת הגאולה.
והתפילה החגיגית, שנאמרת רובה ככולה בשירה ובהתעלות- מסמלת לי יותר מכל את היום המיוחד והחגיגי הזה.
אני מניפה את הדגל בגאווה גדולה. אך לא אשקר,  יש בי ביקורת, ויש דברים הזועקים "שינוי"!
אך ביום זה אני מניחה אותם בצד, ומתרכזת בהודיה  על הזכות לחיות כאן.


היום  הכנתי פוסט בסימן הכחול-לבן החגיגי,

זר חגיגי בכחול ולבן של פרלינה 

קרן תימור שלוין , יוצרת מוכשרת שניתן לראות עבודות סריגה שלה במרמלדה  יצרה תיק סרוג יפהפה בכחול ולבן

כלי פרצלן תוצרת סין בכחול ולבן,  תודו שזה מרשים!  ניתן לראות מבחר פריטים באתר הזה

"שולחן עורך"  עיצוב חגיגי לשולחן בכחול ולבן לקוח מאתר הזה

דוגמא נוספת  לשולחן בכחול ולבן

למשפצים שביננו, או לאלה שחולמים שיפוץ חדר אמבטיה

סניקרס בכחול ולבן :)

עוגה חגיגית לכבוד הולדת תינוק חדש

כריות ומצעים

ואחרון אחרון חביב, שלשמו התכנסנו כאן-

"אבינו שבשמים, צור ישראל וגואלו

ברך את מדינה ישראל

ראשית צמיחת גאולתינו..."

חג עצמאות שמח לכולנו!





                                                                          לימורוש

מעשה בכיסא

הסיפור שלנו מתחיל ליד הפח.
פח זבל רגיל ושכונתי, יום אחד הבחנתי בכיסא ללא מושב זרוק לצד הפח.
לקחתי את הכיסא בתקווה שיום אחד אעשה איתו משהו. הנחתי את הכיסא בחצר הבית לצד שידה ושולחן שגם הם מחכים ליום בו אמצא את הזמן "לטפל" בהם.
וכך עברו הימים...
יום אחד,  הבחנתי  במושב הכיסא (אותו כיסא שמצאתי ...)  זרוק לצד הפח,  חשבתי לעצמי שבטח אותו אלמוני שזרק את הכיסא, חשב שאולי יהיה לו שימוש במושב, וכעבור כמה ימים כנראה הבחין שלא ממש... לקחתי את המושב בחדווה והנחתי אותו לצד הכיסא, לצד השידה, לצד השולחן :)

ואז יום אחד זה קרה!
פתחתי את האינטרנט, רשמתי לעצמי את שלבי הפעולה ויצאתי לגינה חמושה בנייר זכוכית בעובי משתנה, בפח צבע, מברשת , נר ובנחישות התחלתי לשייף את העץ. זאת הפעם הראשונה בה אני עושה משהו כזה, והיה לי ממש קשה.
גיליתי שנייר שיוף מצמרר אותי בטירוף!
אויש איזה סיוט!

אז התאמצתי מאוד להתגבר על הצמרמורת  והמשכתי לשייף את הכיסא...
אחר כך צבעתי אותו בצבע ירוק-בית חולים  :)  נשמע מזעזע , נכון? 

לאחר הייבוש, הרכבתי את המושב המרופד,

והנה לפניכן התוצאה הסופית והמוצלחת  (לדעתי) 

חשבתי לתת את הכיסא במתנה לאחותי לייה, שמאוד אוהבת הדפסי פרחים, אבל היא מעדיפה שילובי צבעים אחרים... למזלי, בחצר, בפינת השולחן והשידה נוספו עוד שני כסאות ישנים שישמחו לקצת צבע...
אני מקווה שאספיק לפני החג להכין לה כיסא כלבבה.

בינתיים הכיסא  משרת אותי נאמנה בפינת היצירה הקטנה שלי!

שבוע נפלא,

שנזכה לשקט וביטחון במדינתינו הקטנה

לימורוש